הגדל חלון

רזי כתיבה אקדמית

ד"ר גיסי שריג[1]

 

  1. חוזה בין כותב/ת וקוראים – "מקדם הארגון":

(א)   אומר מה שאני עומדת לומר, ולשם מה (למה אני מעזה לדרוש מן הקוראים "לבזבז" את זמנם בעניין זה?)

(ב)    אשתדל להשתמש בכותרות לכל  סעיפון וסעיף; הכותרת תתמצת את המחויבות שלי כלפי הקוראים ותשמש לי אמצעי בקרה על התחייבותי כלפיהם.

(ג)     אשמור על עקביות מלאה בין תוכן העניינים ובין הכותרות בגוף הטקסט.

(ד)    אשתדל לפתוח כל עניין (פרק; סעיף; פסקה) בהצהרה כללית, המסכמת את טענתי. לאחר מכן אפרק את ההצהרה הזו לרכיביה, ואפרט כל עניין ועניין.

(ה)   אומר מה שהתחייבתי לומר; אשמור על החוזה ביני ובין הקוראים: אבשר להם בכל שלב בכתיבה במה אני עוסקת כעת, ולא אסטה מנושא זה. אשתמש בו כדי לבדוק את עצמי כל העת: האם אני עומדת בהתחייבותי?

(ו)     אסכם את הלקח המרכזי העולה ממה שאמרתי.

 

 

  1. בהירות והיגיון:

(א)    במשפטים שאכתוב יהיו כ-20 מלים לכל היותר. משפטים ארוכים יותר אפרק למשפטים קצרים יותר, ואסדר אותם על פי סדר הגיוני. במידת הצורך, אוסיף מילות קישור.

(ב)    לא אתחיל שורה חדשה עם כל משפט או רעיון חדש; (ב) אקבץ רעיונות העוסקים בעניין אחד לפסקה אחת, ופסקות העוסקות בעניין אחד לסעיף אחד.

(ג)     לא אכתוב רעיון אחד יותר מפעם אחת, אלא אם כן יש לי משהו חדש לומר עליו.

 

  1. ענייניות, עקביות וניקיון:

(א)   לא אכתוב בשום פנים ואופן בסגנון של רשימת רעיונות – אכתוב בפסקות שלמות.

(ב)    לא אנסה להרשים את הקוראים שלי בפרטים מיותרים או בניסוחים מליציים וחגיגיים. אכתוב בסגנון ענייני ו"נקי".

(ג)     לא אכביר במלים: אשאף לדו"ח "הדוק" ותמציתי.

(ד)    אעדיף ניסוחים קצרים על ארוכים (למשל, במקום "הדרך שבה הנבחן חש, חוויותיו ומה שהוא מרגיש כלפי התכנים אשר בהם הוא מבקש להוכיח ידע ושליטה היא בעלת חשיבות, ולכן כדאי לעשות מאמצים ולבדוק אותה" אכתוב "עמדת הנבחן כלפי המקצוע שבו הוא נבחן חשובה וראויה לבדיקה".

(ה)   אשתמש בגופן (פונט) אחד בלבד, ואקפיד על עקביות בשימוש בו (גודל כותרות; גודל טקסט; גודל הערות; גודל ציטוט, וכו').

(ו)     אמנע מלשון הרחוב או הצבא (למשל: אמנע משימוש בביטוי "כאשר שני שלישים מן הטקסט מביע התלהבות מרעיון הבחירה..." לציון פירוט כלשהו).

(ז)     אשמור על עקביות במונחים שבהם אני משתמשת – לא אשתמש בשני מונחים קרובים לציון אותה תופעה עצמה (למשל, לא אשתמש  פעם אחת במונח "העצמה", ופעם אחרת במונח "פיתוח מסוגלות עצמית" כאשר אני מתכוונת לאחד משניהם בלבד).

(ח)   אשמור על כללים מרכזיים של כתיבה תקנית: אשמר מרישול בתחביר; בכתיב; בפיסוק; במנייה; במין; במספר; בניבים ובמטבעות לשון. כדי לעשות זאת, אבדוק את מה שכתבתי מול מדריך של לשון תקנית ומילון.

 

  1. יושר אינטלקטואלי ומורכבות:

 

(א)   אשתדל להבהיר לקורא מי בדיוק אומר מה בדו"ח שלי: האם זה חוקר שמדבריו קראתי ואני מצטטת אותו ישירות? האם זה חוקר שקרא את הרעיון אצל חוקר אחר? האם זה רעיון שלי, המתבסס על רעיונות של אחרים? האם זה רעיון מקורי שלי, שהתפתח באופן עצמאי? האם זו דעתי? ממה אני מסתייגת?

(ב)    אדאג לדייקנות באזכור שמות החוקרים, שאותם אני מצטטת או מאזכרת; אדאג להביא מראי מקומות מדויקים ושלמים ברשימה הביבליוגרפית; אשלים פרטים חסרים באמצעות כלים ממוחשבים – או בסיוע ספרנ/ית.

(ג)     כל טענה פרשנית שלי תלווה בנימוק ובהדגמה מתוך הנתונים.

(ד)    לא "אייפה" את תמונת הממצאים שלי על ידי "עיגול פינות", הקצנה או הזנחת נתונים טורדניים. להפך: אקצה בדו"ח המחקר שלי מקום מרכזי לבעיות; ליוצאים מן הכלל; למה ש"לא מסתדר" ואדווח במפורט על כל תקלה, שיבוש או קושי בשלבים השונים של ביצוע המחקר.

(ה)   אשתדל להביא יותר מפרשנות אחת לכל טענה שלי.

(ו)     במידת האפשר, אשתדל לקשור את הפרשנות שלי לטענות קודמות מן הספרות המקצועית.

(ז)     לא אעבור בחופשיות ממערכת מושגים אחת לאחרת, בלי לציין ולנמק זאת (למשל, לא אשתמש  במושג "קול" במשמעותו הפוליטית, ובסמיכות לכך ב"קול" במשמעותו כזהות.

 

  1. עיבוד אישי של הספרות המקצועית:

(א)   פרט לכותרות שבראש הסעיפים, הסעיפונים ותוכן העניינים - בדו"ח שלי יופיעו רק משפטים שלמים, שיש להם לפחות נושא ונשוא.

(ב)    לא אאזכר כל מאמר או ספר בנפרד, אלא אשתמש בספרות המקצועית כבסיס לטענות המסכמות שלי.

(ג)     לא אארגן את סקירת הספרות על פי החוקרים, אלא על פי הרעיונות שלהם, ועל פי הזיקה של כל רעיון לרעיונות אחרים (לא אכתוב "X טוען ש..."; אלא אביא את הטענה, אדון בה, ואת שמו של החוקר אאזכר בסוגריים).

(ד)    כל פעם שאני עוסקת בנושא, בסוגייה, או בהיבט של נושא או סוגייה – אאזכר רעיונות של חוקרים הנקשרים אל הנושא או אל הסוגייה או ההיבט בדרך זו או אחרת.

 



[1] המלצות אלה מופיעות בהרחבה בפרקים 12; 13; 14 בספריי "לכתוב דבר: כישורי עיון וחקירה" (עמודים 126-181; הד ארצי);  "לכתוב דבר: כתיבה-לשם-חשיבה" (עמודים 164-219; הד ארצי).