הגדל חלון

תאור גדוש /סיכמה : איריס טוקר

מתוך: גירץ, קליפורד. פרשנות של תרבויות

 

  תיאור גדוש הוא תאור התנהגות, מרובד במבנים משמעותיים שבמסגרתם נוצרת, נתפסת, מתפרשת התנהגות. זהו תאור אתנוגרפי. כבר בשלב תאור העובדות ישנו ביאור. ניתוח התיאור הוא חילוץ של מבני המשמעות המצויים בהתנהגות הנצפית, קביעת הבסיס והמשקל החברתי שלהם.

  עבודת השטח של החוקר האתנוגרף כוללת ריאיון, תצפית, בירור מונחים וחשיפת זיקות.

  כיוון שהתנהגות אנושית נתפסת כפעולה סימבולית, נשאלת השאלה מהו המסר המוצא את ביטויו בעת התרחשותה ובאמצעותה.

  מטרת סוג המחקר התיאורי-פרשני הזה (האנתרופולוגי-אתנוגרפי) היא להרחיב את עולם השיח האנושי, לראות את הדברים מנקודת המבט של "השחקן עצמו". נקודת המוצא לפרשנות היא המשמעויות שהנתונים במעקב נותנים להתנהגות עצמם. זוהי האינטרפטציה מדרגה ראשונה. בהמשכה תבוא אינטרפטצית החוקר על האינטרפטציה הזאת שהיא אינטרפטציה מדרגה שניה.

  אמת הבדיקה למידת השכנוע של התיאור האתנוגרפי אינה שלד הנתונים שלו אלא הדמיון המדעי המפרש ופותח אשנב להבנת חייהם והתנהגותם של זרים.

  כתיבת התיאור מנציחה את ההחצנה של מטרת השיח באמצעות אמירה שהחשוב בה הוא לא התוכן אלא הטענה המושמעת באמצעותו, המחשבה של הדיבור, מובן האירוע של הדיבור.

 תהליך הכתיבה עוקב אחר שלוש פזות: צפייה, תיעוד, ניתוח. אלו שלושה שלבים שלובים שאינם מתקימים באופן נפרד. 

לתיאור האתנוגרפי שלושה מאפיינים עיקריים: הוא פרשני, נושא פרשנותו הוא זרם השיח החברתי, הפרשנות מוציאה את השיח והנאמר בו מהקונקרטי החולף ומכלילה אותו.

  מאפיין נוסף של המחקר האתנוגרפי הוא עיסוקו במצומצם, בנקודתי. אל ההכללה מגיעים בעקבות היכרות עם פרטים רבים, זעירים, בהקשרים פשוטים כעין מיניאטורות ואנקדוטות.

  ממצאי המחקרים הם ממצאים של מקרים פרטיים בלבד. עדות על הייחודיות המורכבת שלהם ואופיים התלוי בנסיבות. בהיותם נוצרים בשדה באמצעות מחקר ארוך טווח, מוגבל בהיקפו, עתיר פרטים, הם נותנים למושגים המופשטים מובנים מוחשיים וקונקרטיים המאפשרים שמוש במושגים אלו בחשיבה יצירתית.

המחקר אינו על מקום או חברה כמייצגים מכלול רחב יותר, אלא, על השפעות.  נקודת הכובד של הגישה התיאורית היא האינטרפטציה של התיאור הפרשנות. יש בכך קושי תיאורטי אך על מנת להמנע מערעור על תקיפותה חייבת הפרשנות להיות אחוזה בתכניו הבלתי אמצעיים של התיאור הגדוש באופן בלתי ניתן לניתוק. אם הפרשנות מצליחה להגיע לכלליות זוהי רק תוצאה של דקות אבחנותיה ולא של הכללות סוחפות. 

  יש באינטרפטציה גיוס עובדות שנתגלו, יישום מושגים שפותחו, העמדה במבחן של השערות שנוסחו. הניסוחים התיאורטיים מחוברים לאינטרפטציות ומשמעותם נשענת עליהן. ההכללות הן בתוך המקרים הפרטיים, הן היסק מהם. ז'אנר הכתיבה של מחקר כזה הוא המסה.

  האינטרפטציה מתייחסת למציאות שבעבר אך חייבת להיות מסוגלת לעמוד במבחני מציאויות בעתיד, לכן היא חייבת לפעול בתוך מסגרת תיאורטית שניתן יהיה להצדיק ולהסביר באמצעותה תופעות חדשות שתתגלינה.

  אל התיאור הגדוש יש לגשת עם כלים אינטלקטואלים, רעיונות תיאורטיים קיימים שמיישמים אותם על בעיות לשם פרשנותן. אם רעיונות תיאורטיים אינם מביאים תועלת פרשנית יש לזנוח אותם. ממשיכים להשתמש רק ברעיונות המוסיפים להביא תועלת בפותחם אופקים חדשים.

  לסיכום: מחקר אתנוגרפי כולל קודם כל תיאור גדוש של פעילות. המשכו הוא  אבחון. משמעות האבחון היא גילוי המובן של הפעילות מנקודת המבט של הנחקרים. בהמשך תבוא פרשנות של החוקרים לאור הידע הן של הפעולות שניצפו והן של פרשנות הנחקרים להן. פרשנות החוקרים אמורה לחשוף את התבניות המושגיות שמהן יונקות את תוכנן הפעולות של הנחקרים, כלומר, את האמור החברתי, וכן לספק את אוצר המונחים שבאמצעותו יהיה ניתן לבטא את מה שיש לפעולה הסימבולית להגיד על עצמה.