א. המבנה הניגודי של חג הפורים ושל מגילת אסתר כעקרון מנחה לבניית תכנית הלימודים.

חג הפורים, כמוהו כמגילת אסתר - שניהם מעוצבים במבנה קונטרסטי, מבנה של קטבים מנוגדים וקיצוניים: מטרגדיה לאומית, על סף הג'נוסייד - להצלה לאומית, לגדולה ולכבוד; מיגון - לשמחה; מיום שנועד להיות יום אבל לאומי על השמדה – לחג ('יום טוב'), שהוא השמח והעליז ביותר מבין חגי ישראל.

החיבור של שני הקטבים המנוגדים הללו לכלל עלילה ספרותית אחדותית במגילת אסתר, ולכלל עיצוב של חג בעל הגיון מבני ואחדותי - מתאפשר באמצעות המוטיב הפורימי המרכזי, המתגלם בביטוי: "ונהפוך הוא". ההיפוך הוא העיקרון המרכזי של רוח החג והמגילה.

קיומם המודגש של הקטבים המנוגדים, ושל ההיפוך כעיקרון מרכזי, יוצר מורכבות עשירה, אשר ראוי לשמור עליה גם בתכנון נושאי הלימוד של החג.

לפיכך, מוצע לבחון כל נושא הקשור לתכני החג, אם ניתן להציגו תוך עימות והשוואה בין אפשרויות או השקפות שונות ומנוגדות.

גישה זו ניתן ליישם גם כאשר המיקוד של הוראת החג הוא בנושא ה'שמחה'. כל סוג של שמחה ניתן לעמת עם צורת שמחה אחרת, המוצגת כקוטב נגדי:

כנגד 'שמחת ההצלה' (השחרור והפורקן), השואבת את הנאתה מן ה"רווח וההצלה" שזכה לה עם ישראל, תוצג ה'שמחה לאיד' - הקשורה במפלת האויבים ובהשפלתם. זוהי שמחה נקמנית, המוצאת את סיפוקה במר גורלו של האחר.

כנגד השמחה במשתה אחשורוש, המתוארת בפרק א' במגילה, שהיא שמחה של הוללות ושכרות, חומרנות וראוותנות – תוצג 'שמחת המצווה', ששיא ביטויה במגילה הוא במצוות "מתנות לאביונים".

אבל לא בכל עימות מייצגים הקטבים השונים ניגודים של טוב ושל רע:

השמחה הקרנבלית – השמחה המיוחדת של חג הפורים – היא שמחה של עליצות, התפרקות, צחוק והומור, שיש בה מיסוד השחרור, אבל בעת ובעונה אחת יש בה גם יסודות מסוכנים של השתטות, שיכרות והתפרקות ממעצורים.   

כנגדה השמחה של חג הסוכות, המכונה "זמן שמחתנו" – היא שמחה מאופקת של התרוממות הנפש והתעלות רוחנית, רחוקה מאוד מן האופי הפורקני המשחרר של פורים.

כאשר מדברים על 'חווית השמחה' יש מקום לערוך השוואות בין האופי השונה מאוד של השמחה בשני חגים אלה שהשמחה במרכזם.

גם הפרשנויות השונות והמנוגדות של מגילת אסתר מגלות בטכסט שבעים פנים, וכל מעשה ודמות במגילה מתפרשים כדבר והיפוכו:

על פי פרשנות אחת - אחשורוש הוא טיפש, או לכל הפחות שיכור רווי אדי יין, שאינו מסוגל להשתמש בראשו הפרטי לצורך חשיבה. על כן הוא זקוק לחכמים שיחשבו בשבילו (ממוכן, המן, ולחילופין - מרדכי). מסיבה זו הוא אינו נושא באחריות לרשעותו של המן ולגזרת ההשמדה שנגזרת על העם היהודי. ואילו על פי פרשנות אחרת, אחשורוש הוא נחש ערום, אכזר ומעמיד פנים, המסובב על אצבעו הקטנה את כל אנשי הממלכה, שריה וחכמיה, כנסיך מקיאבליאני. הוא דואג לכך שהאשמה תפול תמיד על מישהו אחר מלבדו. לעניין זה ניתן להביא חיזוק מדברי חז"ל:

    "רב ושמואל, חד אמר: מלך פיקח היה, וחד אמר: מלך טיפש היה". (בבלי, סנהדרין דף צד ע"א)

מרדכי ואסתר - על פי פרשנות אחת - הם צדיקים גמורים, או לכל הפחות חוזרים בתשובה במהלך עלילת המגילה, והופכים ליהודים מסורים המשליכים נפשם מנגד למען עמם. ואילו על פי פרשנות אחרת הם אופורטוניסטים, אנוכיים ותאבי שלטון, הפועלים למימוש הקריירה האישית שלהם, וגורל עמם מעניין אותם כקליפת השום.

יש פרשנות המציגה את גורל היהודים כטרגדיה לאומית, תוצאת האנטישמיות שבכל דור ודור, ויש פרשנות המציגה את גורל היהודים כפועל יוצא של אשמתם הם, מאחר שדבקו בחיי הגלות על כל מנעמיה, ולא עלו לארץ ישראל;

ביטויי השמחה לאיד במגילת אסתר ובמנהגים שהתפתחו בחג הפורים, מצטיירים על פי תפיסה אחת כגילויים נחותים ומכוערים של שפלות רוח; ועל פי תפיסה אחרת כצורך פסיכולוגי לגיטימי של עם מוכה ומושפל לתת פורקן מילולי לתסכוליו, לנקום באמצעות צחוק ולשקם את כבודו.

ארבע דוגמאות אלה דיין כדי להבהיר שכל ניסיון להציג את התרחשויות שבסיפור המגילה מתוך עמדה פרשנית חד משמעית אחת, עלול לחטוא בחד-צדדיות מטעה. ועל כן גם את פרשנות המגילה ראוי להציג ממגוון של היבטים.

השקפות מנוגדות יש גם לגבי מקורו של חג הפורים:

ההשקפה המסורתית טוענת שהמסופר במגילת אסתר הינו אמת היסטורית, (גם אם אין מקורות היסטוריים חיצוניים שיאשרו אותה), ושהסיפור ההיסטורי שבמגילה הוא הסיבה והבסיס לחג הפורים.

במחקר מקובל לראות בפורים חג אלילי קדום (פרסי או בבלי), שיהודי הגולה הכירו ולמדו אותו מן העמים שבקרבם הם ישבו. על פי השקפה זו מגילת אסתר אינה אלא יצירה ספרותית פיקטיבית, שנכתבה לצורך מתן לגיטימציה לחג החדש.

את שתי ההשקפות הסותרות הללו אפשר להציג לפני תלמידים בוגרים, מבלי לכפות עליהם עמדה זו או אחרת.

ב. השמחה בחג הפורים

לשמחה במגילת אסתר, במצוות החג ובמנהגיו פנים רבות:

ישנה השמחה הקרנבלית - שמחת משתה היין, שמחה של פורקן וקלות ראש, וישנה שמחת המצווה של "מתנות לאביונים".

ישנה שמחת ההצלה מגזרת המן ואחשורוש, שציוו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בממלכת אחשורוש. וישנה השמחה לאיד.

נושא "השמחה בחג הפורים" יוקדש לאפיון ולהבחנה בין סוגי השמחה השונים, להבהרת הממדים הערכיים בשמחות מסוימות, ולהבהרת הממדים הבלתי מוסריים בשמחות אחרות. יבדקו הופעותיהם של סוגי השמחה השונים במגילת אסתר ובמנהגי חג הפורים.

נושא השמחה מתחלק לשלושה פרקים:

פרק א'  -  לשמוח ולשמח - "שמחת מצווה"

פרק ב'  -  שמחת ההפגה והפורקן של החגים הקרנבליים, ומשחקי

              פורים  

פרק ג'  -  השמחה לאיד

כל פרק מהווה יחידת לימוד שלמה העומדת לעצמה.

מומלץ לפזר את לימוד פרקי השמחה לשלוש/ארבע שנות לימוד.