הגדל חלון

הגבורה – הערך והבהרתו

 

א. ערך הגבורה בחנוכה

הגבורה היא ערך מרכזי בחג החנוכה. היא מימד ה"אור" במאבקו של העם

על זכותו לחיות על פי אמונתו, ועל זכותו לחרות ולעצמאות רוחנית

ומדינית. ערך הגבורה עובר כחוט השני לאורך ההיסטוריה של החג. החל

מגבורת המקבים, שנלחמו ביוונים מעטים מול רבים ויכלו להם; דרך

סיפורי גבורת קידוש השם של חנה ושבעת בניה ואלעזר הסופר ודמויות

נוספות הנזכרות בספרי המקבים, אשר מסרו את נפשם ומתו על אמונתם;

הגבורה מוסיפה ללוות את החג באמצעות האימוץ של ספר "יהודית"

וסיפור גבורתה אל מאגר הסיפורים של חנוכה, וממשיכה דרך סיפורי

גבורה שסופרו על ידי העם בגולה בלילות הארוכים של חג החנוכה, כמו

האגדה על אחותם של המקבים שהבעירה את נס המרד, ומדרשי החנוכה

המספרים על גבורות האחים החשמונאים. המיתוס של גבורת המקבים

שימש מופת ומקור כוח לתנועה הציונית, אשר קמה להשיב את עם ישראל

לארצו, ורוב המשוררים והסופרים של דור התחייה, העלו על נס את

גבורת המקבים. ח. נ. ביאליק כינה את החלוצים: "בני המקבים". זאב כתב

את שירו: "אנו נושאים לפידים" כשיר חנוכה, והתכוון בתיאוריו לחלוצים

בוני המולדת.

ולא רק אצלנו. מיתוס הגבורה של חג החנוכה פרץ גם את גבולות מסורת

ישראל והגיע אל עמי אירופה. האורטוריה המפורסמת "יהודה המקבי"

מאת: הנדל הינה רק אחת מיצירות האמנות המספרות בשבחה של גבורת

המקבים. בספרות התפרסם הרומן: "אחי גיבורי התהילה" מאת הווארד

פאסט. מלבד שתי יצירות מוכרות אלה נכתבו על ידי סופרי העמים יצירות

רבות אחרות, המפארות את המופת של גבורת המקבים.

 

לצד מוטיב הגבורה מלווה את חג החנוכה גם מוטיב הנס. ההדגשים על

שני הערכים הללו החליפו מקומות בתולדותיו של החג: מלבד כל

השיקולים המדיניים והדתיים שהיו לחכמינו לדחות את סיפור גבורתם של

המקבים מפני סיפור הנס העל טבעי (כפי שתואר ברציונל של התכנית) -

אפשר להוסיף גם שהאמונה בנס הלמה את המציאות הקיומית של חיי

העם בגלות. במציאות זו של העדר עצמאות ושל תלות בחסדם של העמים

שבתוכם ישבו, כשלא היתה ליהודים שליטה בגורלם - הם נאחזו בתקווה

ובאמונה שהגאולה תתרחש באופן על טבעי ותבוא מידי שמים.

 

יחד עם זאת, גם בגולה - לצד סיפורי האמונה בה' ובניסים שהוא מחולל -

סופרו בחנוכה גם סיפורי גבורה. הם קיבלו את השראתם מסיפורי גבורת

המקבים, וסיפקו ליהודים תשובה לצורך הפסיכולוגי של זקיפות קומה

והרגשת ערך בעיני עצמם ובעיני שכניהם הגויים.

 

גבורת המקבים שבה והתמקדה במרכז החג, ודחקה את מקום הנס, ביחד

עם התעוררות הרעיון הציוני. עם צמיחת ההכרה שעל עם ישראל ליטול

את גורלו בידיו ולהאבק בעצמו למען השגת חרותו ועצמאותו בארץ

ישראל, נדרשה לעם גבורה אקטיבית. לא עוד המתנה פסיבית לניסים על

טבעיים, כי אם עשייה אנושית פעילה. לפיכך הציגה התנועה הציונית את

גבורת המקבים כמופת להערצה ולחיקוי, והציבה את סיפורם בלב לבו של

החג.

לאחר הקמת המדינה איבדה הגבורה את בכורתה בחג החנוכה. לפיד

הגבורה הועבר לחג גבורה חדש שנולד - יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי

מערכות ישראל. ואין זה מקרה שגם השיר "אנו נושאים לפידים" עבר

מחנוכה ליום העצמאות, כשיר המרכזי בטקס הדלקת המשואות. חג

החנוכה נותר עם ספור הנס ועם אור הנרות, והמחנכים חדלו לטפח אותו

כמוקד המקרין אל העם את ערך הגבורה. אם נותר משהו מערך זה

בחנוכה, הוא כאילו הצטמצם לסוג אחד של גבורה: גבורת המלחמה.

 

 

ב. הבהרת ערך הגבורה

המושגים "גיבור" ו"גבורה" מלווים את התרבות האנושית משחר ימיה.

בדיקה שטחית של המשמעויות המתקשרות אליהם, מלמדת שבהקשרים

תרבותיים שונים יש לגיבור ולגבורה משמעויות שונות ומשתנות. למשל:

במיתוסים ובאפוסים של העמים מתואר הגיבור כאיש מלחמה - כובש

ארצות ומנצח, או כלוחם חרות המשחרר את עמו מיד אויביו; ואילו

במקורות היהדות מתואר הגיבור כמי ש"כובש את יצרו" (פרקי אבות פרק

ד' משנה א). ואף זאת: כדי שהגיבור יכבוש את יצרו הוא חייב להיות בעל

יצרים, כלומר - אדם. אבל בתנ"ך ובתפילה מיוחסת תכונת הגבורה

ל"אלוהים", שהוא מעל ליצרים. יש גבורות שמתאפיינות בנטילת יזמה

ובעשייה אקטיבית, כמו מאבקים חברתיים ומדיניים וכמו הליכה בראש

המחנה לקראת השגת מטרה קולקטיבית; ויש גבורות שהן פאסיביות, כמו

נכונות להקרבת החיים על קידוש השם.

 

על פי הגדרת מילון אבן שושן הגיבור הוא: " 1. חזק, רב כוח";  " 2. חזק

ברוחו, אמיץ";  " 3. כל אחד מן הטיפוסים הראשיים ביצירה ספרותית".

 

מעימות בין שלושת ההגדרות יוצא שגיבור יכול להיות דבר והיפוכו:

"גיבור" על פי ההגדרה הראשונה הוא הרקולס היוני או גולית הפלישתי, או

הדמות הקולנועית של רמבו. ואילו על פי ההגדרה השלישית ה"גיבור"

עשוי להיות גם דמות ספרותית של אדם חלוש - פיזית ורוחנית - הנוטה

למות ממחלה קשה, (כגון: גיבור הסיפור "מותו של איוון איליץ'" מאת

טולסטוי). גם הגיבור ה"חזק ברוחו", על פי ההגדרה השניה, עשוי להיות

חלש בגופו.

כשם שהגדרת הגבורה היא רחבה מאוד ושונה מתרבות לתרבות, גם

מעמדו הערכי של מושג הגבורה עובר שינויים ומהפכים, וקשה לקבוע

כלפיו יחס חד משמעי. מצד אחד נתפסת הגבורה כערך נעלה שחשוב

ודרוש לחנך לאורו, ומצד שני נקשרו אל הגבורה אסוציאציות של

פָיְיטֶרִיוּת לשמה, של שפיכות דמים מיותרת, ושל פאתוס מזויף ונצלני.

הציונות בראשית דרכה הסתיעה בהצגת דמויות היסטוריות של גיבורי

האומה כמופתים חינוכיים וכדוגמאות לחיקוי. לצורך כך גויסו מן העבר

הרחוק דמויותיהם של יהודה המקבי ושל שמעון בר כוכבא והפכו

למיתוסים אקטיביים. אליהם נוספו דמויות נערצות של גיבורים מן העבר

הקרוב, כמו יוסף טרומפלדור, וסיסמת הגבורה שנקשרה בשמו: "טוב למות

בעד ארצנו", וגיבורי השומר, הפלמ"ח, ההגנה והמחתרות. קשה להעלות

על הדעת שמבלעדי גילויי הגבורה הזרועים על דרכה של הציונות ניתן

היה להגשים את חזונה. הכרזתו של דוד בן גוריון על הקמת המדינה

היהודית לא יכולה היתה להתממש רק מכוח ההצבעה באו"ם. גבורתם של

לוחמי תש"ח ואחיהם בכל מלחמות ישראל הבטיחה את קיומה של

המדינה, ומנעה את החרבתה.

אלא ששנים רבות של מאבק קיומי ושל שפיכות דמים שחקו גם את

הערכיות החיובית של הגבורה, וברוח ה"פוליטיקלי קורקט" היא היום

מוצגת בחברה לא מכובדת עם מושגים כמו: מצ'ואיזם, שובניזם

ופאנאטיזם. בקרב שכבות נרחבות באוכלוסיה נפוצה תפיסה מסולפת

ומזיקה של מושג הגבורה, המזהה כגיבור את מי שמתמודד עם סיכונים.

תפיסה זו מעודדת משחקים מיותרים של סיכון חיים לשמו, כמו "רולטת

כביש" ו"רולטת רשת", וכמו כן היא מעלה את קרנם של שודדים נועזים,

המהתלים בראשויות החוק - כמו ה"אופנובנק".

 

 

שורת הפעילויות הבאות נועדה להבהיר את מושג הגבורה ולהרחיב את

גבולותיו - על פי תפיסת היהדות את המושג "גבורה": לא רק גבורת

מלחמה בשדה הקרב, כי אם גם גבורה אזרחית בחיי יום יום; לא רק גבורה

כוחנית, כי אם גם גבורת הרוח. כל גבורה היא בראש ובראשונה גבורת

הרוח, אבל לפעמים ניצחון הכוח מכסה עליה ומטשטש את מהותה

האמיתית. גבורה היא גבורה, גם כאשר איננה מסתיימת בניצחון בשדה

הקרב. ניצחונה הוא בתחום הרוח. גבורה היא בראש ובראשונה "ערך",

כלומר, היא נשפטת בקני מידה ערכיים (חברתיים-מוסריים). הגבורה

מוצאה מ"התגברות" לא רק על האחר, כי אם קודם כל על ה"עצמי", ועל

כוחות פנימיים שמושכים לכיוון של כניעה לדחפים וליצרים וכניעה

לחולשות ופחדים. ככל ערך, גם הגבורה - קל לשבחה ולפארה, אבל קשה

מאוד לחיות על פיה, וקשה ליישמה בחיים. על כן צריך להקדיש לה לימוד

וחינוך. חג החנוכה הוא הזמן הנכון למטרה זו, משום שהגבורה,

בהתגלויותיה השונות, עמדה תמיד במרכזו של החג, וקבלה ממנו את

חיזוקה.

כאמור לעיל, המקורות השונים המתארים את הגבורה, מציגים תפיסות

שונות של המושג, ואפילו סותרות. התפיסה הבאה לידי ביטוי בתכנית זו

מתבססת על המקורות הבאים:

א. מקורות חז"ל;

ב. יצחק שדה - "שבילי גבורה";

ג. ישעיהו ליבוביץ - "על גבורות ומלחמות".

ד. תפיסה תרבותית רחבה של המושגים "גיבור" ו"גבורה" מופיעה בחוברת

   משקפיים המוקדשת כולה לנושא זה.

 

ג. מבנה הנושא וחלוקתו לכיתות

לימוד נושא הגבורה ייעשה באמצעות פעילות להבהרת הערך, המבוססת

על טקסטים מן המכלול העשיר של חג החנוכה. (וכך, מלבד הלימוד לצורך

הבהרת הערכים, תהיה לתלמידים הזדמנות לפגוש ולהכיר טקסטים

מרכזיים ממקורות החג). רוב הטקסטים המופיעים בכרטיסי הפעילות,

מופיעים שוב במערכים נפרדים, שבהם כל טקסט נלמד לעצמו ביתר

העמקה. לימוד הטקסטים בנפרד עשוי לשמש כפעילות אלטרנטיבית.

הלימוד מחולק לכיתות ולרמות גיל שונות בהתאם לדרגת הקושי של

הטקסטים. התרגילים מותאמים לכתות ג-ו ביסודי ולכיתות חטיבת

הביניים.

 

רשימת המקורות והתרגילים:

א.     גיבור וגבורה - תרגילים להבהרת הערך - כתות ה-ו  וחט"ב

ב.      "נס חנוכה" - ספור עם - כתות ג' ד'

ג.       "שמן מרפא" - ספור עם – כתות ג' ד'

ד.      "אנו נושאים לפידים"  מאת: זאב אהרון - כתות ה' – ח'

ה.     נאומו של יהודה המקבי לפני קרב בית חורון, מתוך ספר המקבים - כתות ה' –ח'

ו.       חנה ושבעת בניה - סיפור גבורה של קידוש השם - כתות ו' – ח'