הגדל חלון
שי (חיים) גואטה
 
שי, הבן הבכור לשושנה ויהודה גואטה, נולד ב-א' ניסן תשל"ט, 29 במרץ 1979 בתל-אביב. שנים רבות ניסו הוריו של שי להביא ילד לעולם. לאחר ניסיונות רבים ואכזבות רבות, נולד בנם, שי. הוריו החליטו לקרוא לו שי, שכן הולדתו הייתה בשבילם מתנה לה ציפו זמן כה רב.
שי היה תינוק שמנמן וחייכן, עם חיוך מתוק וגומות חן בלחייו. הוא היה פעוט חברותי ומלא שמחת חיים ותמיד אהב להיות בחברתם של ילדים, לשמוח ולשמח את הסובבים אותו.
הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי 'תל נורדאו' בתל אביב. שי נחשב לבדרן שבחבורה, והיה אהוב ומקובל על ידי חבריו. הוא היה שחקן שחמט מוכשר ונמנה עם נבחרת השחמט של בית ספרו ו'מכבי תל אביב'. הוא השתתף בטורנירים רבים של שחמט במסגרת בית-הספר ומחוצה לו. כמו כן הצטרף לתנועת הנוער 'המחנות העולים' והיה פעיל בה זמן מה.
שי המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון בחטיבת-הביניים של 'הגימנסיה העברית הרצליה' והיה מהילדים הפופולאריים ביותר בבית-הספר. בשעות הפנאי אהב לבלות בדיסקוטקים ולטייל עם חבריו. הוא אהב לרוץ ולשחק כדורעף, גילה התעניינות רבה בתחום אמנות הלחימה אגרוף תאילנדי, ובמסגרת האימונים בענף זה, רכש חברים רבים.
שי התעניין לא רק בענפי ספורט שונים ומגוונים, אלא היה בו גם פן יצירתי, אשר לא רבים ידעו עליו. הוא נהג לכתוב שירים, אשר העדיף לשמור במגירה ולא לפרסמם. בשיריו באו לידי ביטוי כישרונו ורגישותו של שי.
שי, שהיה בוגר מאד לגילו, החליט בהיותו בכיתה ט' לסייע למשפחתו מבחינה כלכלית. הוא החל לעבוד כסוכן מכירות בחברה לשיווק מוצרי מזון בינלאומיים ובכך סייע לפרנסת משפחה. מאחר שמרבית זמנו הוקדשה לעבודה, הוא החליט לעזוב את הגימנסיה ולהמשיך את לימודיו בתיכון האקסטרני 'רון'. שי הצליח מאד בעבודתו, אשר במסגרתה נשלח לכנסים בארה"ב ובאטלנטה. זמן לא רב אחר כך נקלעה החברה לקשיים ושי החליט לחזור ללימודיו בבית הספר 'תיכון תל אביב' שם סיים את לימודיו במגמה הומאנית.
במהלך כל תקופת הלימודים לא הפסיק שי לעבוד ולסייע למשפחתו. הוא עבד בעבודות שונות, כשהבולטת בהן הייתה מנהל משמרת ברשת חנויות בגדים מצליחה.
למן ההתחלה שאף שי לשרת כלוחם בצה"ל. שאיפתו הגדולה ביותר הייתה לשרת כלוחם ביחידת העלית 'דובדבן'. לשם כך הוא התאמן ימים רבים, על מנת לשפר את כושרו הגופני. אימונים אלו היו כדאיים, שכן לא היה שמח ממנו כאשר נודע לו כי עבר את הגיבושים והתקבל ליחידה.
ביולי 1997 התגייס שי לצה"ל והחל את מסלול ההכשרה כלוחם בצוות 'וינר', צוות ההכשרה של יחידת דובדבן. הוא השתלב היטב בצוות, היה בין החיילים האהודים והמוכשרים ביותר בו. חבריו ליחידה כינוהו בשם "מלאך עם גומות", שכן תמיד היה זה הוא שעוזר לחבריו כל אימת שהזדקקו לעזרה וכמובן בשל גומות החן שלו.
שי היה מעמודי התווך של היחידה. אף פעם לא התלונן ותמיד ביצע את משימותיו באופן מושלם.
ביום ט"ו בשבט תשנ"ח, 11 בפברואר 1998, נפל שי בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר אחריו הורים ואח, אבי. על קברו נחקק הפסוק: "שקר שנאתי ואתעבה, תורתך אהבתי. יהי לבי תמים בחוקיך למען לא
אבוש".
סגן אלוף רוני נומה, מפקד היחידה בה שירת שי כתב:  "שי השתייך לזן מיוחד של אנשים, שלא פוגשים בכל יום. תמיד הפגין רצון לסייע ולעזור לסובבים אותו ורקם מערכות יחסים ייחודיות עם חבריו ומפקדיו…. היה חייל למופת ובלט בחיוכו האמיתי ומלא החיים."
משפחתו של שי הנציחה את זכרו בבית-הכנסת 'נתן הנביא' בתל אביב. יחידתו הקימה גל-
עד על קברו ויזמה הקמת גל-עד לזכר חללי היחידה. חבריו של שי מקיימים לזכרו טורניר
כדורגל שנתי.
שי, שהיה נער עליז ורגיש, כתב בהיותו בן 14 שיר אהבה לחברתו. שיר זה הולחן והוקלט. כמו כן הופק סרטון לזכרו.
אחיו אבי, כתב עבודה בנושא "חמישים שנה למדינת ישראל" בה התמקד בחוויית האובדן ומביא בה קווים רבים לדמותו של שי.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
  דף זה נכתב על ידי בטיאנה שמאי,
  רכזת פרוייקט לעבודות סמינריוניות
  במכללת סמינר הקיבוצים.