הגדל חלון
יורם (אברהם) הימלפרב
 
 
יורם, בן אריה וחיה, נולד ביום ד' בתמוז, תש"ח 11 ביולי 1948, בלודז' שבפולין, ועלה ארצה עם הוריו בתחילת אפריל 1950, בהיותו בן שנה ושבעה חודשים.
יורם היה ילד עליז ושופע חיים, שהעסיק את כולם בעירנותו ובסקרנותו. הוא ניחן בתכונות מצוינות של חברות, אומץ לב ומקוריות, והיה אהוב על כל חבריו. הוא למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" בתל אביב, אחר כך עבר ללמוד בבית-הספר "יבנה" בצפון העיר, וסיים את לימודיו במגמה הביולוגית בבית-הספר התיכון עירוני ד'.
מטבעו היה פעיל ומחפש אתגרים וכך הצטרף לתנועת הנוער "מחנות העולים" ולתנועת "הצופים". יורם היה ספורטאי מעולה עוד בימי בית- הספר היסודי. בבית הספר התיכון נמנה עם נבחרת בית-הספר בענפי ספורט שונים וייצגו בתחרויות בין בתי ספר תיכוניים בארץ. הוא הצטיין בתחרויות מירוץ שליחים, אתלטיקה קלה, הדיפת כדור ברזל, כדורסל ושחייה, ייצג את בית-ספרו בתחרויות ארציות וזכה בתעודות הצטיינות ממשרד החינוך והתרבות.
    בשנת 1963 נשלח מטעם בית הספר התיכון למחנה גדנ"ע, להשתלמות כמפקד כיתה, ראש קבוצה ומדריך ספורט. בחירתו כאחד מנציגי התלמידים לא היתה מקרית. יורם בלט בכושר המנהיגות שלו, בבטחונו העצמי, בתפיסתו המהירה ובידע שלו. הוא ניחן בכושר החלטה, בנכונות לעזור לזולת ואף לקבל על עצמו אחריות. בזכות התכונות הללו זכה להערכה, להוקרה וגם לחברים רבים, ששמרו לו אמונים עד יומו האחרון. הוא שנא שקר וחנופה ונהג ביושר וללא משוא פנים. תחביביו היו ספרות ומוסיקה קלה.
    בחופשותיו מהלימודים שהה בקיבוצים שונים: במשגב עם שבגליל העליון, בקיבוץ יזרעאל שבעמק יזרעאל, ובעין השופט שברמת מנשה, ועזר שם בעבודות שונות. כאות הוקרה קיבל בכל קיבוץ ספר ובו דברי הערכה אישיים. עוד כשהיה תלמיד בבית הספר היסודי החליט שברצונו להיות רופא, והוא התמיד בבחירתו זו, וניגש לבחינות הקונקורס לפקולטה לרפואה בירושלים.
 
    יורם התגייס לצה"ל בשנת 1966, ואת רוב זמן שירותו עשה בגבול ובחזיתות. במלחמת ששת הימים נלחם באום-כתף, באל-עריש ובסיני. אחרי סיום סדרת קורסים (קורס מפקדי כיתות, מש"קים, קורס קצינים, וקורס צניחה) הוצב כסגן-משנה ליחידת צנחנים בבקעת הירדן, שם שירת עוד שנה וחצי, עד יום נפילתו. הוא מילא תפקיד משולש של צנחן, קצין חבלה ושל מדריך ואחראי על הקמת ביצורים. בפעולותיו הרבות הציל חיי אדם והשתתף בכל המרדפים, החדירות, המבצעים המסוכנים והפעולות המיוחדות.
    לעיתים נדירות הגיע הביתה לחופשה, ואז היה טורח להרגיע את הוריו. אך מעולם לא גילה להם מה הם מעשיו בצבא, אשר בזכותם נחשב קצין מעולה ולוחם מצוין, שכל מפקדיו ופקודיו אהבוהו והעריצוהו.
 
    ביום ח' בתמוז תשכ"ט, 24 ביוני 1969, ימים אחדים לפני שחרורו מצה"ל, נפל סגן יורם בעת מילוי תפקידו בבקעת הירדן, בדרכו לביצוע משימה מבצעית. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.
 
 
 
 
חודשים אחדים אחרי שנפל הגיע לביתו אישור על קבלתו לפקולטה לרפואה. מיחידתו בבקעת הירדן נשלחו מכתבים להוריו של יורם ובהם מכתבו של מפקדו הישיר שכתב:
 
"השנה שהיינו יחדיו בבקעת הירדן הייתה רבת מעשים. זוכר אני מרדפים בימי קיץ לוהטים. בשלב הקשה ביותר, עם התקרבנו אל מקום המסתור של המחבלים, היה יורם איתנו, עם ציודו המיוחד, משרה בטחון על מפקדיו ופקודיו. ובבקרים, עת עלה השחר על מעשה מיקוש וחבלה, היה יורם אץ לדרכו, לנטרל ולפרק כל מטען. מקום שנבדק על ידו היה בטוח למעבר, ולא היה מקרה שעינו החדה וכושרו המקצועי לא עמדו לו נגד מזימה של האויב. בין מיקוש למרדפים אחרי המחבלים, הירבה יורם לעסוק בהתבצרות. אש האויב שאיימה על המוצבים, חייבה אותנו להרבות בהתבצרות ולהקנות למוצבים כושר עמידה וספיגה של אש ארטילרית, בד בבד עם כושר לחימה מעולה נגד תקיפות מהקרקע. בכל מוצב היה יורם איתנו. הוא ואנשיו ביצעו את העבודה המקצועית ובהתאם להנחיותיו שיפרו חיילי המוצב את עמדותיהם. לקראת שחרורו הרבינו לשוחח על דרכו בעתיד, ויורם, קצין החבלה, לא ראה כל סתירה בין דרכו בצבא ובין רצונו ללמוד רפואה. פה בא לידי ביטוי ממצה הלוחם הישראלי, השולף חרבו רק על מנת להגן ואילו שאיפתו האמיתית היא להביא מרפא לעמו ולעולם כולו."
 
     באורח חייו ובהתנהגותו, בכושרו וביחסו אל הסובב אותו, היה באישיותו של יורם צירוף נדיר של כושר מנהיגות ועדינות נפש.
 
    הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו בשם "יורם - אדם ולוחם". כן הועלה זכרו בספרים שונים: "במלחמת ההתשה - פשיטות תגמול שהביאו להפסקת האש", "פשיטות התגמול 1950-1969", בכתבות בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ובמאמרים שונים על תחרויות קליעה למטרה במרכז 'הפועל'.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דף הנצחה זה נכתב על ידי
אסול גנדלמן, רכזת פרויקט
עבודות סמינריוניות מצטיינות
במכללת סמינר הקיבוצים