הגדל חלון
גיא גולן - "חיוכו של מלאך"
גיא נולד בט"ו באדר ב' תשל"ו, 17 במארס 1976, בתל אביב, בן בכור להוריו, תיקי ויורם.
כשהיה גיא בן ארבע נולד אחיו אביעד, וכשהיה  בן אחת-עשרה, נולדה אחותו שרי.
גיא למד בבית הספר היסודי "משה שרת" בתל אביב, והיה תלמיד טוב ואהוד על כולם. הוא היה ילד ממושמע וצייתן, נקי ומסודר, כך מספרת עליו תיקי, אמו. כבר בכיתה ב' קיבל גיא תעודת הצטיינות על התנהגות ראויה לשבח ויחסו הנעים למוריו ולחבריו בכיתה. גיא אהב להרכיב פאזלים ולשחק משחקי חשיבה. תמיד היה צוחק ומחייך לכולם. חיוכו הקבוע היה "סימן הזיהוי" שלו.
כשסיים גיא את לימודיו בבית הספר היסודי, עברו הוא ובני משפחתו לקיבוץ חצור, והוא החל ללמוד בתיכון האזורי 'צפית' שבקיבוץ כפר מנחם, שם סיים כיתה י"ב במגמה טכנולוגית.
מעברו של גיא מן העיר הגדולה לקיבוץ היה מוצלח מאוד. גיא, שהיה ילד חביב ונעים הליכות, השתלב מייד עם בני גילו והפך במהרה להיות חלק מקבוצת ילדי הקיבוץ,     
"כשגיא הגיע לקיבוץ בכיתה ז', באנו אני ושחר מנור-יריב שעה לפני חצות לקחת אותו לטיול לילה בקיבוץ. זאת הייתה הפגישה הראשונה שלנו. היה לנו קל לקלוט אותו. כולם אהבו אותו מההתחלה, ילד נחמד עם צמה מאחור..." (טל ברדק, חבר ילדות).
גיא ידע ליהנות מהחיים במעשי שובבות, בטיולים ובמסיבות, ותמיד היה מוקף חברים וחברות. הוא הביא את הנשמה והרגש לקבוצת החברים ודאג תמיד ליצור סביבו שלווה ונועם.
"הוא לימד אותנו להתחבק ולהתנשק, סתם, בלי סיבה מיוחדת... הוא הביא את הנשמה, את הרגש, כאילו אמר: בוא נהיה יחד, רק נהיה..." (תמר אשל, חברת ילדות).
 מגיל צעיר עסק גיא בספורט. בגיל שמונה הצטיין בטניס, ובתיכון שיחק כדורעף. תמיד היה בעל כושר גופני גבוה.
גיא התגייס לצה"ל באפריל 1995, והחל את המסלול כלוחם בקומנדו הימי. מההתחלה הוא התגלה כחייל מצטיין. כושרו הגופני ונכונותו לעזור לזולת, בלטו כבר מראשית הדרך.
"השאיפה הייתה לעקוף את גיא בריצות בוקר. אם הייתי מצליח לעקוף אותו, כנראה השתפרתי".       "הוא היה תמיד הראשון".
"היו לו ראש טוב ויכולת פיזית, אז הוא הוביל".
"מאוחר יותר היו כמה קצינים עם הרבה מוטיבציה שהצליחו לעקוף אותו, אבל גם להם היה קשה.
הם ראו בזה אתגר..."  (חברים ליחידה)
השלווה הפנימית, נועם ההליכות והיכולת להשרות סביבו אווירה של שמחה, עם החיוך שלא נמחק מפניו, ליוו אותו גם במהלך שירותו בקומנדו הימי. הפק"ל של גיא במסעות היה ג'ריקן + צחוק מדבק.


משפחתו וחבריו של גיא היו גאים בו מאוד על היותו חייל ביחידה כה מובחרת, אך בד בבד חששו מאוד לחייו.
גיא סיים את המסלול באוקטובר 1996. לטקס הסיום, קבלת כנפי העטלף, הגיעו בני משפחתו וחבריו הגאים.
גיא, שהיה צנוע וענו, דאג מיד עם בואו הביתה לחופשות להוריד את המדים ולעבור ללבוש אזרחי. מעולם לא 'השוויץ' בכך שהוא לוחם בשייטת וכמובן שלא סיפר דבר על שירותו.
  
   " 'הדאווין המאצ'ואיסטי' אינו עומד במבחן הקורס הקשה. הוא נושר בדרך כלל בשלבים הראשונים. את הקורס מסיימים אלה שמאמינים כי הציונות היא ללא מרכאות. אלה שמאמינים כי אפשר לתת את הכול - הנשמה, הלב ועוד קצת כדי לבצע את השליחות, אותה שליחות אשר הטילה עלינו מדינת ישראל לשמירת ביטחונה. גיא וחבריו עמסו על כתפיהם את כל כובד משקלה של השליחות ושילמו את המחיר הכבד ביותר, בחייהם. בציבור עולה מדי פעם השאלה על היעדר מוטיבציה. שאלה שלגבי גיא וחבריו נעה על מסלול שבין מצחיק ללא קיים. ביקשתי ממפקדו הישיר של גיא לדרג את תכונותיו. עבר זמן, והוא חזר אלי מבויש ואמר שאינו יכול. 'אינני יכול לומר אם היה יותר מקצועי או יותר מסור, אינני יכול לומר אם היה יותר אהוב או יותר נערץ. אינני יכול. כל אחד היה מוכן ללכת עם גיא לכל מקום. היה בו שילוב כל-כך נדיר של שמחת חיים ואמונה, חברות ושאיפה למצוינות'." (אל"מ אלי, מפקדו של גיא)
בליל ג' באלול תשנ"ז, 5 בספטמבר 1997, בעת שיצא גיא עם לוחמי השייטת לפעולה מבצעית בלבנון, נתקל הכוח במארב מחבלים. מספר מטענים אשר התפוצצו בסמוך לכוח גרמו לנפילתו של גיא ושל אחד-עשר לוחמים נוספים. לאחר הפיצוצים התפתח במקום קרב עם המחבלים. הקרב וניסיונות החילוץ נמשכו שעות ארוכות. עם שחר התגלתה התמונה הקשה.                          
        "באותו לילה ישבנו על סטי"ל, ואף אחד לא ידע מי נהרג. הפעם הראשונה שקלטנו את השמות היה כשפירסמו אותם בטלויזיה. לאט לאט, אמרו את השמות. 'ואלה השמות שהותרו לפרסום', עוד שם, ועוד שלושה שנהרגו, ועוד שלושה. ואז אמרו את השם של גיא. זו הייתה נקודת שבירה רצינית" (אורן, חבר ליחידה).
 
בן עשרים-ואחת היה גיא בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוץ חצור. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. כמה שנים אחרי נפילתו, נולדה אחותו ליהי.
מדי שנה חוגגים משפחתו וחבריו של גיא, מלאך עם חיוך של מלאכים, שאהב כל כך את המים, את יום הולדתו בבריכה שבקיבוץ חצור, הם מכינים בשר 'על האש', שותים וצוחקים, בדיוק כפי שאהב גיא לעשות עם חבריו. המשפחה ערכה והוציאה לאור את הספר 'מגע של מלאך וחיוכו', שבו מספרים על גיא בני משפחה וחברים באומר ובתמונות רבות.
 
דף הנצחה זו נכתבה על ידי בטיאנה שמאי
רכזת פרויקט הקדשת עבודות סמינריוניות
מצטיינות במכללת סמינר הקיבוצים