הגדל חלון

 
אבנר מיכאלי (הלוי)
אבנר נולד בפתח תקווה ביום כ"ז באייר תשי"ב, 22.5.1952, להוריו ישראל ואסתר-דבורה. הוא למד בבית הספר הממלכתי-דתי "נר ציון" שבפתח תקווה, והמשיך את לימודיו בישיבת בני עקיבא שבכפר הרוא"ה. אבנר הצטיין בלימודיו, היה אהוב על מוריו, אשר צפו לו עתיד מזהיר כמחנך במסגרות דתיות. אבנר היה חובב שירה ופרקי חזנות, ואף כתב על חידושי תורה רבים, בעיקר על חידושי הרבי מגור.
אבנר היה צעיר ישר, בעל מצפון וחרוץ, שהתמיד בלימודיו בשקדנות רבה. חבריו לספסל הלימודים סיפרו עליו, כי תמיד רדף את הצדק ואת האמת, והקפיד לחפש אמת בכל דבר שסבב אותו. לאבנר היו שלוש אהבות עזות: אהבת הבורא, אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל. הוא מימש אהבות אלו על ידי לימוד תורה, פעילויות צדקה וטיולים בארץ. הוא גם הירבה לעזור בבית, וכיבד את אביו ואת אמו בכל עת.
בשנת 1971 החל אבנר לשרת בצה"ל, ביחידת שיריון, ובמקביל למד במסגרת ישיבת ההסדר "שעלבים". אבנר היה חייל ממושמע ומילא את המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו.
במלחמת יום הכיפורים הוא לחם בתפקיד תותחן בטנק, מעבר לתעלת סואץ.
מאוחר יותר הועברה יחידתו לגולן, לקרבות נגד הסורים. במלחמה זו איבד אבנר את חברו הטוב משה כהן, שלמד איתו לאורך השנים והיה חברו לטנק.
חברו רפי סיפר, שאבנר הלך בשדות וחילק לחבריו החיילים פרקי-משניות, כדי שילמדו בהם לעילוי נשמות הנופלים במערכה על קדושת העם והארץ.
אחיו שמואל, מספר על אבנר, שבתשוקתו העזה ללמוד תורה בכל עת, בכל שעה ובכל התנאים, הוא התקין לעצמו סידור תפילה מיוחד בתוך הטנק שלו עם תאורה, כדי שלא יבטל מזמנו היקר.
 אבנר היה חייל צנוע, שהקדיש את כל זמנו הפנוי ללימודי תורה. מפקדיו אמרו עליו לאחר מותו: "נלקחה מאתנו נפש יקרה ומעולה".
אבנר העריץ את מקצוע ההוראה והחליט עם שחרור מהצבא להכשיר עצמו כמורה בבית-המדרש למורים "מכון שבדרון". באותה תקופה נשא לאישה את יהודית לבית כהן. המשפחה הצעירה התגוררה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ואבנר התחיל לעסוק בהוראת לימודי קודש בבית-הספר הממ"ד 'נוה עציון' שבשכונת בית-וגן, בירושלים. בשנת 1976 נולד בנם הבכור - בנימין-ינון.
 
 
 
ביום ט"ז בשבט תשל"ז,4.2.1977, נפל אבנר במילוי תפקידו בעת שירות מילואים בדרום הארץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בהר-הזיתים בירושלים. אבנר השאיר אחריו אישה (בהריון), בן פעוט, הורים, אח, אחות, סבא וסבתא.
כחצי שנה לאחר נפילתו נולד בנו השני – אבנר-יחיה.
 
דף הנצחה זה נכתב על ידי הגר מור
רכזת פרויקט הקדשת עבודות
סמינריוניות מצטיינות