הגדל חלון
צביקה רוזנווסר
 
צביקה נולד ונפל בחג האהבה. הוא היה ילד אהבה, כך מספרת אמו עליזה.
עד כיתה ד' למד צביקה בבית הספר היסודי "עמישב" בגבעת אולגה, וכשהיה בן 10 עברו הוריו להתגורר בחדרה, וצביקה החל ללמוד בבית הספר "אחד העם".
כשעלה צביקה לכיתה ה' הוא הצטרף לתנועת הנוער של הצופים, עיסוק שהפך למשמעותי ומרכזי מאוד בחייו.
הוא היה פעיל בתנועה כחניך וכמדריך, ובשנת 1974 אף יצא עם משלחת של הצופים לנאשוויל טנסי, בארצות הברית, להדרכה בקהילה היהודית שם.
בשנת 1975 סיים צביקה את לימודיו בבית הספר התיכון בחדרה והתנדב לגרעין "רעים" שפעל בירוחם, שם הדריך וחינך נוער.
אביו מרדכי מספר, שלא מזמן נסע לטיול בירוחם ולקח עמו תמונה של צביקה המצולם יחד עם שני ילדים, מהתקופה בה עבד צביקה בירוחם. מרדכי רצה לברר מי הם הילדים שמצולמים, וכשהגיע לירוחם שאל מי יוכל לעזור לו לזהות ולאתר את הילדים שבצילום. היפנו אותו לתושבת ירוחם ותיקה, שמכירה היטב את אנשי המקום, ובעזרתה נפגש מרדכי עם אחד הילדים שבתמונה. זו הייתה פגישה מרגשת מאוד בה שמע מרדכי עד כמה אהוב ונערץ היה צביקה על ילדי ירוחם.
לקראת סוף שנת 1976 התגייס צביקה לצבא ושירת בחיל ההנדסה. הוא עבר קורסים מקצועיים ושימש כמדריך חבלה בקורס קצינים.
כשהשתחרר מצה"ל הוא החל ללמוד רפואה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בשנות לימודיו ריכז את פרוייקט פר"ח באוניברסיטה ועבד כאח ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים "סורוקה" בעיר.
בשנת 1985 פגש את עירית, שבאה לחפש עבודה ולתרום את חלקה בפרוייקט פר"ח. עבודה היא לא קיבלה, אך הזמנה לסרט - כן. וכך נולדה משפחה חדשה. הם נישאו ועם השנים נולדו להם שלושה בנים: איתי, אוהד ואלעד.
כשסיים את לימודיו עשה צביקה סטאז' בבית החולים "סורוקה" ואף הקים את כל מערך הרפואה המשפחתית בעיירה הבדואית רהט. לאביו אמר פעם: "החבר'ה נוסעים אחרי הצבא למזרח או לדרום אמריקה כדי לראות, להכיר ולחיות בתרבות אחרת, שונה. ואני כאן, ברהט, עושה בדיוק את אותו הדבר".
בשנת 1990 עברו צביקה ועירית לחיפה, שם החל צביקה את התמחותו ברפואת ילדים בבית החולים "כרמל".
בשנת 1994 סיים צביקה את התמחותו ברפואת ילדים, ועבר להתגורר עם משפחתו בקיבוץ גלעד שבהרי מנשה, שם שימש כרופא הקיבוץ ובמקביל עבד כרופא ילדים במרפאה בעתלית.
בשנת 1996 החל צביקה לעבוד בבית החולים רמב"ם בחיפה, במחלקה הקרדיולוגית לילדים.  הילדים שטופלו במחלקה היו צריכים לעיתים להיות צמודים למכשיר מיוחד. צביקה הציע להקל עליהם בכך שכל מכשיר יהיה נתון בתוך תיק קטן ויפה, כך שלילדים יהיה נוח ונעים יותר להסתובב איתו.
אחרי שצביקה נפל, חבריו לעבודה אימצו את הרעיון ומאז התיק נקרא "תיק צביקה".
לאורך כל שנות עבודתו כרופא זכה צביקה להערכה ואהדה רבה. מעל לכל היה צביקה מסור למשפחתו - הוא היה בן טוב, אח נהדר, בן-זוג למופת ואב נפלא. הוא ידע לשלב בין חיי משפחה עשירים ופוריים לבין עבודתו הקשה.
בשנת 1991 התנדב צביקה לשרת במילואים כקצין רפואה בגדוד חי"ר בעוצבת "אודם". הוא הקים בגדוד תחנת איסוף גדודית לתפארת, הכשיר צוות פקודים מיומן וממושמע והשקיע בכך מאמצים רבים.
ביום ראשון, 17.8.1997, יצא צביקה לשירות מילואים. למחרת, בט"ו באב תשנ"ז, ביום הולדתו ה-40, כאשר עשה את דרכו לאימון גדודי, נהרג צביקה בתאונת דרכים בצומת האלה. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין הישן בחדרה.
הותיר אחריו הורים - עליזה ומרדכי, אחות - ציפי, רעיה - עירית, ושלושה בנים - איתי, אוהד ואלעד.
כל אוהביו, חבריו ומטופליו מבכים את מותו ומתגעגעים אליו.
 
 
 
 
 
 
 
דף הנצחה זה נכתב על ידי רוני כרמלי-ברנר
רכזת פרוייקט הקדשת עבודות סמינריוניות מצטיינות
למשפחות שכולות
במכללת סמינר הקיבוצים