בבית המשפט העליון בג"צ 7448/03
ביושבו כבית משפט גבוה לצדק
1. פלונית, קטינה, על ידי אפוטרופסה הטבעי, העותר1א
1א. פלוני
2. פלונית, קטינה, על ידי אפוטרופסה הטבעית, העותרת 2א
2א. פלונית
3. פלוני, קטין, על ידי אפוטרופסו הטבעית, העותרת 3א
3א. פלונית
4. פלוני, קטין, על ידי אפוטרופסו הטבעית, העותרת 4א
4א. פלונית
5. פלונית, על ידי אפוטרופסה הטבעית, העותרת 5א
5א. פלונית
6. פלוני, על ידי אפוטרופסו הטבעית, העותרת 6א
6א. פלונית
7. פלוני, על ידי אפוטרופסו הטבעית, העותרת 7א
7א. פלונית
8. בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, עמותה
9. מטה מאבק הנכים, עמותה
כולם על ידי ב"כ עוה"ד תרצה ליבוביץ ו/או נטע דגן ו/או דעואל פלאי,
מ'בזכות' - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלוית, עמותה,
שמענם להמצאת כתבי בית דין:
טלפון: 02-6521308, פקס: 02-6521219 העותרים
- נ ג ד –
1. שרת החינוך, התרבות והספורט
2. מנכ"לית משרד החינוך, התרבות והספורט
3. שר האוצר
על ידי פרקליטות המדינה
משרד המשפטים, ירושלים המשיבים
עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים,
ובקשה לקביעת מועד דחוף לדיון
עתירה למתן צו על תנאי
בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן צו על תנאי, המורה למשיבים לבוא וליתן טעם –
א. מדוע לא יקויימו הוראות פרק ד'1 לחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח – 1988 (להלן: חוק השילוב), ומדוע לא יקויים פסק דינו של בית משפט נכבד זה בבג"צ 2599/00 ית"ד ואח' נ' משרד החינוך ואח' ית"ד ואח' נ' משרד החינוך ואח' (פ"ד נו(5) 834; להלן: פרשת ית"ד, או פסק דין ית"ד), בדבר צמצום ההפליה לרעת תלמידים עם צרכים מיוחדים המשולבים, או המבקשים להשתלב, בחינוך הרגיל, והעותרים 1 – 7 בכללם, לעומת תלמידים בחינוך המיוחד; ובכלל זה –
1. מדוע לא יוקצו משאבים לתלמידים המשולבים, ולעותרים 1 – 7 בכללם, בהתאם לצורכיהם ולזכויותיהם המוכרים והמעוגנים בחוק השילוב;
2. מדוע לא תקויים הוראת סעיף 20א לחוק חינוך מיוחד, התשנ"ח – 1988 בדבר הכללת שירותי סייעות ב"תוכנית השילוב" (כמובנה בסעיף 45 לעתירה זו).
עתירה למתן צו ביניים
א. לאחר שנים של עבודה קשה, השקעת תעצומות נפש על ידי הילדים והוריהם, והתקדמות עקב בצד אגודל, השתלבו בהצלחה בחינוך הרגיל העותרים 1, 2, 3 ו – 4, שהינם ילדים עם צרכים מיוחדים.
השתלבותם התאפשרה הודות לשירותים המיוחדים שניתנו להם במהלך השנים. הם המפתח לשילובם, ובלעדיהם לא יוכל להימשך שילובם והם ייאלצו לעבור למסגרות של החינוך המיוחד.
ב. מאז חודש יולי שנה זו החליטו נציגי משרד החינוך לגבי העותרים כדלקמן:
20 שעות הסייעת שניתנו לעותרת 1 בשנת תשס"ג יבוטלו לגמרי;
25 שעות הסייעת שניתנו לעותרת 2 בשנת תשס"ג יקוצצו ל – 10;
המשמעות היא העברתם של העותרים 1 ו – 2 למסגרות החינוך המיוחד בשנת תשס"ד.
ג. זכאותם של העותרים 3 ו – 4 למספר שעות סייעת כפי שקיבלו בשנת תשס"ג (מספר זעום כשלעצמו, שאינו מאפשר שילוב) אף היא מוטלת בספק.
אם לא יאושר מינימום זה, ייאלצו העותרים 3 ו – 4 לעבור למסגרות של החינוך המיוחד.
לפיכך, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיבים שלא להפחית מהשירותים המיוחדים שניתנו בשנת הלימודים תשס"ג לעותרים 1 - 4, ובכלל זה שירותי סייעות, וזאת עד לסיום ההליכים בעתירה.
בשים לב לזאת, ולכך שלהכרעה בעתירה השלכה על עתידם של ילדים רבים שאינם בין ילדי העותרים ועל מנת למנוע פגיעה בהם, ולנוכח שנת הלימודים הנפתחת בעוד כשבועיים, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על קיום דיון דחוף בעתירה.
ואלה נימוקי העתירה:
מבוא
זכותו/ה של ילד/ה עם מוגבלות ללמוד במסגרת נורמטיבית, בכיתה רגילה עם ילדים רגילים, היא חלק מזכותו של אדם עם מוגבלות לחיות בקהילה ולהשתתף בפעילות הנערכת בה באופן שוויוני. הדבר עולה בקנה אחד עם תפיסות חינוכיות, המוכרות זה מכבר בארץ ובעולם, המעלות על נס
את החשיבות שבהקניית התנהגות נורמטיבית לילדים עם מוגבלות, ואת החיוניות של השילוב להתפתחותם ולקידומם בבית הספר ובחברה בכלל. מכאן מקום המפתח שיש לשילוב בקידום זכותם של תלמידים לשוויון בחינוך. בד בבד, חברה שבה מתקיים שילוב היא חברה שבה ערך השוויון מושרש לעומק ושמחנכת לסובלנות ולהכרת 'האחר' הלכה למעשה.
אמנם עיקרון השילוב הוכר על ידי המחוקק בסעיף 7(ב) לחוק חינוך מיוחד, הקובע את העדיפות בהפנייתו של תלמיד עם צרכים מיוחדים למסגרת של החינוך הרגיל. אולם הדבר לא מנע מהמדינה לנקוט בהפליה כלפי ילדים עם מוגבלות המבקשים להשתלב במסגרות החינוך הרגילות לעומת אלה הלומדים במסגרות חינוך מיוחד.
בפסק הדין ית"ד הורה בית משפט נכבד זה למדינה לבטל את ההפליה שבה היא נוקטת, והמחוקק עצמו, במסגרת חוק השילוב, נתן למדינה הנחיות מפורטות לביטול ההפליה. למרות זאת, בפרוש שנת הלימודים הראשונה ליישום החוק, הודיעו המשיבים 1 ו – 3 כי לא יוגדל התקציב לשילוב ולא יוספו שעות ושירותים לשילוב; משיבה 1 פרסמה בהתאם לחובתה על פי
חוק השילוב את תוכנית שילוב, שטבוע בה המשכה של מדיניות מפלה; וקיבלה סידרת החלטות ביחס לילדים המבקשים להשתלב, או להמשיך להשתלב, בחינוך הרגיל, המרעות את מצבם
ביחס לשנה שחלפה וממילא פוגעות בזכותם לחינוך ולשוויון.
מכאן פנייתם של העותרים לבית משפט נכבד זה, הכל כמפורט בהרחבה להלן.
הצדדים
1. העותרים 1 – 7א הינם ילדים עם צרכים מיוחדים, והוריהם, שזכותם להשתלב בחינוך הרגיל נפגעה עקב ההפרה שמפרים המשיבים את חובתם ליישם את חוק השילוב.
2. עותרת 1, ג', בת תשע, העולה לכיתה ד', היא בתו של עותר 1א.
ג' מאובחנת עם PDD (תסמונת המצויה על הספקטרום של אוטיזם). מאז גיל שלוש וחצי שולבה ג' במערכת החינוך הרגילה: תחילה בגן רגיל, ולאחר מכן בכיתה רגילה. התקדמותה עצומה. שילובה, שהתאפשר הודות לסייעת שליוותה את ג' בכיתה, ניכר לטובה בה ובכיתתה.
בתחילה אושרו בעבור ג' 24 שעות סייעת לשבוע. בשנת הלימודים תשס"ג קוצצו שעות הסייעת לעשרים שעות בשבוע; הוריה השלימו לה שעות על חשבונם. בחודש יולי השנה, הודיע משרד החינוך כי כל שעות הסייעת של ג' יקוצצו. הנימוק כפי שהודיעה גב' רחל שוכמן, המפקחת על החינוך המיוחד באזור תל אביב, לעותר 1א: משרד החינוך קיבל החלטה גורפת לבטל את הסייעות הפרטיות. ג', היא הוסיפה, משתלבת נהדר, ולכן אין צורך בסייעת. לטענה שהשילוב מתאפשר הודות לסייעת, השיבה גב' שוכמן, ש – "אם יש קשיים, אולי צריך להעבירה לחינוך המיוחד" (כך!).
תשובה דומה קיבל עותר 1א ממנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב, ולפיה משרד החינוך החליט באופן גורף להוציא את שעות הסייעות מתוך סל השעות המחוזי, והן תינתנה "רק במקרים חריגים כגון עיוורים ונכויות קשות".
הקיצוץ בשעות סייעת ישמוט את הקרקע מתחת לשילובה של ג' בחינוך הרגיל ולא יותיר לה ברירה אלא לעבור למסגרת של החינוך המיוחד. עלות תקצובה שם יהיה גבוה פי כמה.
3. עותרת 2, נ', בת שבע וחצי, העולה לכיתה א', היא בתה של עותרת 2א.
נ' מאובחנת כילדה עם אוטיזם. במהלך שנות הגן שולבה נ' בגן רגיל, ועברה שינוי מהותי לטובה בכל הרמות. השילוב התאפשר הודות לסייעת שליוותה את נ'; משרד החינוך אישר לנ' 25 שעות סייעת. לאור ההצלחה של השילוב בגן, ובתמיכתו הנלהבת של איש המקצוע המלווה את נ' שנים רבות בטיפולה, ביקשו הוריה להמשיך את שילובה בבית הספר. בית הספר נמצא, ובאישור המפקחת מטעם משרד החינוך סוכם שהשילוב ייצא לדרך.
ביום 15.7.03 קיבלה עותרת 2א הודעה במפתיע, מגב' מולכו, מפקחת של החינוך המיוחד במשרד החינוך, שבשל בעיות תקציביות, שעות הסייעת של נ' יקוצצו מ – 25 ל – 10. נ' לא תוכל להשתלב בחינוך הרגיל עם 10 שעות בלבד: אוטיזם הינו ליקוי הקשור בבעיות נוירולוגיות-סנסוריות. השארתה של נ' לבדה במשך רוב שעות הלימודים, במקום רוחש רעשים וגירויים כבית ספר, ללא ליוויו של אדם שיבחין במצוקתה וינטרל אותה במידת האפשר, ויגיש לה עזרה, מסכנת את נ' ובוודאי מסכלת את שילובה. 25 שעות הסייעת שקיבלה עד כה הם בבחינת מינימום.
ללא שעות סייעת כאמור תיאלץ נ' לעבור לחינוך המיוחד, ובכך נפגעת זכותה להשתלב בחינוך הרגיל.
4. עותר 3, ד', בן שש וחצי, העולה לכיתה א', הוא בנה של עותרת 3א.
ד' מאובחן כילד עם PDD. בתהליך מדורג עבר ד' מגן של חינוך מיוחד לגן שפתי, שבו לומדים ילדים רגילים עם בעיות שפה. כתוצאה ממעבר זה הוא פרח. כעת הוא קורא, כותב, מנגן, מצייר, אהוד ומקובל על חבריו ויודע ליצור קשרים עם ילדים בני גילו.
ד' לא היה יכול להשתלב ללא סייעת. במהלך לימודיו בגן לא אושרו לד' שעות סייעת על יד משרד החינוך. אימו השיגה באופן אישי תרומה אשר מימנה את עבודתה של סייעת בגן במשך שהותו בגן.
לקראת עלייתו לכיתה א' בשנת הלימודים תשס"ד, החליטה ועדת השמה כי ד' מתאים לשילוב בכיתה רגילה. עם זאת, משרד החינוך אישר עבור ד' 12 שעות סייעת בשבוע (פחות ממחצית משעות הלימודים בשבוע). ד' לא יוכל להשתלב בעזרת 12 שעות בלבד בשבוע. מפקחת מטעם משרד החינוך אמרה לעותרת 3א, כי אילו הייתה מסכימה להשמתו בחינוך המיוחד, היה מקבל ד' מענה לכל צרכיו; בחינוך הרגיל יוכל לקבל סיוע מזערי.
בלחצים אדירים מצד עותרת 3א על עיריית רמת גן, השיגה העירייה מכספי תרומות השלמה לשעות סייעת נוספות בעבור ד'. הסיוע הכספי הנוסף של העירייה הוא סיוע בחסד: תיגמר התרומה, תיזדקק העירייה לכסף זה לצרכים אחרים – יילקחו מתקצובה של סייעת עבור ד'.
5. עותר 4, ש', בן ארבע וחצי, הוא בנה של עותרת 4א. ש' ימשיך ללמוד בשנה הבאה בגנו.
לש' תסמונת דאון. מאז התחיל ללכת לגן, ש' משולב בגן רגיל. תחילה שולב בגן של נעמ"ת, שם קיבל 18 שעות סייעת בשבוע. השילוב עלה יפה, ש' התפתח והשתלב בפעילות הגן. בשנת הלימודים האחרונה, תשס"ג, שולב בגן עירוני, תחילה בעזרת 25 שעות סייעת. שעות אלו קוצצו במהלך תשס"ג ל – 15 שעות בשבוע.
המשמעות היא בלתי נסבלת עבור ש': הוא עוזב את גן בשעה 13:00 בכל יום, כמעט שעתיים וחצי לפני כולם, משום שאינו יכול להישאר מעבר לכך ללא סייעת. ביום שאין סייעת, יש לארגן כל פעם סידור אחר – להביא אותו מאוחר לגן, להשיג מתנדבת. את ארוחות הצהריים עליו לאכול לבד, בנפרד מיתר הילדים, משום שהוא חייב לאכול מוקדם מכולם וללכת. התוצאה היא שההשתתפות של ש' בגן מקוטעת, והדבר פוגע קשות בו וביכולתו להשתלב.
פניותיה של אימו, עותרת 4א, לראש העיר ולמבקר העירייה לא הניבו דבר. מבקר העירייה כתב לה כי משרד החינוך הוא שאישר 15 שעות בלבד, וש – "היקף שעות הסייעת הנו פועל יוצא מהעובדה שהחלטת להכניס את בנך לגן רגיל. בגן של החינוך המיוחד (גן שפתי) ישנם 10 – 12 תלמידים ומענה של סייעת במסגרת הגן. יתכן וראוי שתשקלי שנית היכן המקום הרצוי/המועדף עבור בנך." הנה כי כן, נאמר לעותרת 4א 'ברחל בתך הקטנה': תשלח את בנה למסגרת חינוך מיוחד – יקבל מענה הולם לצרכיו; תשלח את בנה לחינוך הרגיל – יאבד זכאות זו.
נכון להיום לא קיבלה עותרת 4א תשובה סופית כמה שעות סייעת בשבוע יאושרו לש' אם יישאר בגן רגיל; נאמר לה כי לכל היותר יאושרו 15 שעות. כאמור, ש' לא יוכל להשתלב עם 15 שעות סייעת בשבוע בלבד.
6. עותרת 5, ר', בת שמונה, היא בתה של עותרת 5א.
לר' תסמונת דאון. ר' סיימה גן חובה רגיל בשנת תשס"ב, בעזרתה של סייעת במשך 12 שעות בשבוע. היא התקדמה שם יפה, למדה אותיות וקריאה בסיסית.
אימה, עותרת 5א, עברה תלאות בניסיונה לשלב את ר' בכיתה א' רגילה בשנת תשס"ג: תחילה נתקלה בסירוב של מסגרות החינוך העצמאי לקבלה. לאחר מכן, משביקשה לשלב את ר' בחינוך הממלכתי דתי, נתקלה בלחץ של האחראי על חינוך מיוחד בעירייה להחזיר את ר' לגן או לשלבה בבית ספר של החינוך המיוחד, משום ששעות הסייעת שאישר משרד החינוך לעירייה זעומות ולא יספיקו לאפשר את שילובה של ר'. עותרת 5א התבקשה להמתין ולראות אם תקבל סיוע מאחד מאגפי העירייה, ולבסוף, בהעדר אפשרות להשתלב בכיתה רגילה, נותרה ר' ללא מסגרת של משרד החינוך בשנת תשס"ג. ההורים מימנו בעבורה עבודה עם סייעת שלוש שעות בכל יום.
לקראת שנת הלימודים תשס"ד, יצרה עותרת 5א קשר עם מנהלת בית ספר של החינוך הרגיל, שהביעה גישה חיובית לשילובה של ר'. אולם התשובה המוכרת מהעירייה לא איחרה לבוא: כדאי לשלוח את ר' בכיתת חינוך מיוחד, מהטעם של מחסור בשעות סייעת. כדי לא להפסיד שנת לימודים נוספת, כדי שלכל הפחות תאושר זכאותה של ר' לחינוך מיוחד, פנתה עותרת 5א לוועדת השמה. בדיון בחודש יוני 2003, חזרה על בקשתה לשלב את ר' בחינוך הרגיל. סוכם שלצד ההמלצה על לימודיה של ר' בכיתה רגילה, יירשם שר' זכאית לחינוך מיוחד – כדי שאם לא תוכל להשתלב, בהעדר סיוע, תוכל ללמוד לכל הפחות בחינוך המיוחד.
לתדהמתה של עותרת 5א, בהחלטת הוועדה נרשם אך זאת: ר' זכאית ללמוד במסגרת של כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל. בכך סתמה הוועדה את הגולל על שילובה של ר'. עותרת 5א הגישה, אפוא, ערר על החלטת ועדת ההשמה. בדיון ביום 10.8.03 פרשה בפניה המפקחת של החינוך המיוחד את האפשרויות: ללמוד בכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל על כל השירותים שתלמיד מקבל בה, או ללמוד בכיתה רגילה ללא כל סיוע. לבסוף החליטה ועדת הערר: ר' זכאית ללמוד בכיתה רגילה. לא נאמר דבר לגבי סיוע.
עתה לפחות תוקן הנזק שבהחלטת ועדת ההשמה. מאידך גיסא, הקביעה שר' תלמד בכיתה רגילה היא חסרת כל משמעות אם לא תתלווה לה החלטה על קבלת שעות סייעת בהתאם לצרכיה. עותרת 5א חייבת אפוא לחזור למאבק המוכר, והעקר, להשגת שעות סייעת שבלעדיהן לא יתממש שילובה של ר'.
7. עותר 6, י', העולה לכיתה ו', הוא בנה של עותרת 6א.
בשנתיים האחרונות למד י' בכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל. בכיתה שבעה תלמידים עם לקויות שונות בתחום התקשורתי. לכיתה היו צמודות שתי מורות לחינוך מיוחד ושתי סייעות. התלמידים קיבלו במסגרתה טיפולים פארא רפואיים לרבות טיפול בדיבור, טיפול במוסיקה, טיפול באומנות, ריפוי בעיסוק. חלק מהזמן שולבו התלמידים בכיתה רגילה באותו בית ספר.
בשנה האחרונה, תשס"ג, הוקטן היקף השילוב בכיתה הרגילה באופן משמעותי. הדבר גרר אצל י' נסיגה. הוא והוריו לא ראו סיבה להחזיקו בניגוד לרצונו ולטובתו בכיתת חינוך מיוחד ולוותר על שיוכו לחברה רגילה. עם זאת, כדי להימנע מצעד פזיז, פנו ההורים לקבלת חוות דעת מקצועית בשאלה אם לשלבו בכיתה הרגילה.
חוות הדעת הפסיכולוגית, שהתבססה על אבחון כנדרש, תומכת בשילובו של י' באופן מלא בכיתה רגילה, בין היתר לנוכח העובדה שהאינטליגנציה שלו תקינה, ולאור מצבו הרגשי, נטייתו לחקות התנהגויות בסביבתו הקרובה והרצון שהוא מביע להיות בחברה נורמטיבית. חוות הדעת קובעת שהשילוב יתאפשר בתנאי שי' יקבל עזרה של סייעת למשך 12 – 15 שעות בשבוע.
מצויידים בחוות הדעת הופיעו ההורים בפני ועדת השמה ביום 19.6.03 יחד עם הפסיכולוגית שאבחנה את י' ונתנה חוות דעת לגביו. מיד בתחילת הדיון, בתגובה לדברי ההורים, הבהירה המפקחת ממשרד החינוך החברה בוועדת ההשמה, שסייעת לא תינתן למי שאין לו מוגבלות פיזית. ראש הוועדה הסבירה כי חברי הוועדה אינם יכולים לקחת אחריות ולהעביר את י' לחינוך הרגיל, כל עוד לא מובטח שיקבל סיוע ותמיכה במסגרת זו, ולכן הם מעדיפים להשאירו בחינוך המיוחד. בהחלטה הפורמאלית של ועדת ההשמה הופיע בסעיף הנימוקים הסעיף שלהלן: "הוועדה ממליצה שהילד ימשיך בכיתתו". כך, נסתם הגולל על האפשרות לשלב את י' בכיתה רגילה.
ביום 7.7.03 הגישו ההורים ערר על החלטת ועדת ההשמה. הדיון נקבע ליום 6.8.03, אולם יום לפני הדיון קיבלו הודעה שמסיבות בלתי צפויות, הדיון נדחה, ככל הנראה לשבוע האחרון של חודש אוגוסט. על הפרק, אפוא, קודם כל, ביטול קביעתה הנזכרת של ועדת ההשמה המסכלת לגבי י' את יישומו של חוק השילוב בשנת הלימודים תשס"ד, שכן על פי חוק השילוב זכאים ההורים לפנות ישירות לבית הספר בו מבקשים את שילובו של ילדם. אולם גם אם תשנה ועדת הערר את ההחלטה, הרי שלנוכח מדיניות משרד החינוך לפיה אין מקצים סייעת למי שאין לו מוגבלות פיזית קשה, נפגעים קשות סיכוייו של י' להשתלבות נאותה.
8. עותר 7, ג', העולה לכיתה א', הוא בנה של עותרת 7א.
ג' מאובחן כילד עם PDD. במשך כל חייו למד ג' בחינוך הרגיל. סייעת ליוותה אותו במשך 21 שעות שבועיות בגן, באישורו ובמימונו של משרד החינוך. השילוב הוכיח את עצמו. ג' התפתח בכל התחומים: ביכולותיו התקשורתיות והשפתיות, במיומנות ובעצמאות, ובתפקוד בכיתת הגן. כיום, לפני כניסתו לכיתה א', ג' קורא כמעט ברהיטות ופותר תרגילי חשבון.
לקראת שנת הלימודים תשס"ד חיפשו הוריו בית ספר בו יעלה ג' לכיתה א'. אימו, עותרת 7א נדהמה מהתגובות של מנהלות בתי הספר עמם יצרה קשר, שסירבו להיפגש עמה תוך ציון שהן מתבססות על הנחיה של המפקחת של החינוך המיוחד שלא לשלב ילדים הדורשים שעות שילוב רבות, שכן שעות השילוב מקוצצות. מבין השורות נאמר לה שמופעל עליהן לחץ שלא לשלב ילדים בשילוב "יחידני".
לבסוף נמצא בית הספר בו ישולב ג' בכיתה רגילה. אילו ידעה עותרת 7א שחוק השילוב כבר נחקק, וייכנס לתוקפו בשנת הלימודים תשס"ד, ושעל פיו זכאית היא לפנות לוועדת שילוב בית ספרית, לא הייתה פונה לוועדת ההשמה כלל. אולם משלא ידעה כן, פנתה לקראת סוף שנת הלימודים תשס"ג לוועדת השמה. ועדת ההשמה החליטה בחודש יוני 2003 כי ג' ילמד בכיתת חינוך מיוחד של ילדים המאובחנים עם PDD הנמצאת בבית ספר רגיל.
עותרת 7א ערערה לוועדת הערר. הדיון התקיים ב – 13 ביולי והוחלט כי הוועדה תשקול את עמדת ההורים ותחליט לאחר שתבדוק אלו כיתות אמורות להיפתח בשנת תשס"ד.
בסוף חודש יולי נענתה עותרת 7א כי טרם ניתנה החלטה. ביום 11 באוגוסט טלפנה עותרת 7א בשנית ונענתה לתדהמתה כי הוחלט שג' ישולב בכיתת חינוך מיוחד של ילדים המאובחנים עם PDD. בשלב זה עותרת 7א מוכנה אף לשאת בעלות הכרוכה במתן שירותי סייעת לבנה, אם רק יוכל להמשיך בשילוב בכיתה רגילה; אולם החלטותיה של ועדת ההשמה וועדת הערר מונעות זאת ממנה.
9. עותרת 8 (להלן: העותרת) היא עמותה הפועלת לקידום זכויותיהם של אנשים עם כל סוגי המוגבלויות, ולשיתופם בחיי החברה בכל תחומי החיים. בין היתר, העותרת יזמה וקידמה את חקיקת התיקון לחוק חינוך מיוחד, הוא חוק השילוב, וזאת בעקבות פניות רבות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, שזכותם של ילדיהם לשילוב בחינוך הרגיל נחסמה עקב מדיניות של משיבה 1 ביישום חוק חינוך מיוחד.
10. עותרת 9 היא עמותה רשומה, העוסקת בקידום זכויות הנכים. העמותה עוסקת במתן יעוץ, בטיפול ובהכוונת ציבור הנכים. העמותה פועלת לקידום מדיניות לרווחת הנכים בישראל.
11. משיבה 1 אחראית ליישומו של חוק חינוך מיוחד, ועל-פי סעיף 20ג לחוק זה - לקביעת תוכנית לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במוסדות חינוך רגילים, בהסכמתו של משיב 3.
12. משיבה 2 מפרסמת הוראות קבע וחוזרי מנכ"ל ליישום חוק חינוך מיוחד, וביניהן את חוזר המנכ"ל המכיל את תוכנית השילוב האמורה.
13. משיב 3 נתן את הסכמתו לתוכנית השילוב, כנדרש בסעיף 20ג לחוק, על ההשלכות התקציביות הנובעות מכך.
89. בסיכומה של עתירה מסתבר, כי אותם הפגמים שהניעו בית משפט נכבד זה לקבוע כי מדיניות משרד החינוך כלפי ילדים עם מוגבלות המשולבים בחינוך הרגיל, מפלה לעומת ילדים בחינוך המיוחד, ולעומת ילדים ללא מוגבלות, מתקיימים עד עצם היום הזה (ע' 840 בפסק דין ית"ד):
להפעלת תכנית השילוב לא יוחדו תקציבים הנגזרים מצרכי התלמידים המשולבים; הוקצתה כמות שעות-שילוב שאיננה מספקת כלל את צרכי התלמידים המשולבים;
הנטל הכלכלי והנפשי של השילוב נופל על כתפיהן של משפחות התלמידים, שנאלצות לממן בעצמן את השירותים החסרים. מאחר שמרבית המשפחות אינן מסוגלות לעשות זאת, נאלצים ההורים לוותר על השילוב, וכך נפגעת אפשרות שילובם של תלמידים
רבים בעלי צרכים מיוחדים במערכות החינוך הרגיל. אילוץ כזה פוגע בלב ליבו של השוויון המהותי.
אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לתת צו על תנאי כמבוקש בעתירה זו, ולאחר תשובת המשיבים לעשות את הצו על תנאי למוחלט.
כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקיים דיון דחוף בעתירה, כמפורט ברישא לעתירה.
בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק לעותרים שכר טירחת עו"ד והוצאות.
היום, י"ט באב תשס"ג, 17 באוגוסט 2003
__________________
תרצה ליבוביץ, עו"ד
ב"כ העותרים
|
